חבישה מונעת ושימוש במגינים למניעת נזקים למפרקים, או להגנה מפניהם ידועים שנים רבות. הספרות המקצועית מצביעה על כך, שמיפרקים ורקמות חיבור ניזוקים יותר בין ספורטאים מאשר בקרב כלל האוכולסיה. עובדה זו מחייבת את המאמנים ואנשי הרפואה המטפלים בספורטאים לעשות כל שביכולתם כדי למנוע נזקים אלו ולאפשר למי שנפגעו לחזור לפעילות בהקדם, תוך שמירה על בריאותם. השימוש בחבישה להגנתם ולייצובם של המיפרקים התפתח בארה"ב עם התפתחות הספוורט המקצועני ורכש אוהדים בכל רחבי העולם. במקביל, הוחל בפיתוח מגיני מיפרקים, שהיו אמורים להחליף את החבישה המגינה.
פיתוחם וייצורם קיבל תנופה עם התפתחות המחקר הביומכני ועם השימוש בחומרים מורכבים וקלי משקל. סוגים כה רבים של מגינים נמצאים כיום בשוק, עד כי קשה לקבוע אם פיתחם נבע מצורכי הספורטאים או משיקולים מסחריים. ואמנם, חלק ניכר מהמגינים אינו מתאים, ולכן מומלץ להתייעץ באיש מקצוע מתחום הרפואה האורתופדית לפני קניית מגן זה או אחר.
חבישה מונעת חבישה מונעת נעשית באמצעות תחבושת אלסטית, או סרט בד דביק (טייפ) לפני כל אימון או מישחק ובהתאם לכללים הנלמדים בקורסים מקצועיים מיוחדים. בקהילייה המטפלת בספורטאים חלוקות הדעות לגבי החשיבות והיעילות של החבישה המונעת.
הסיבות בעד ונגד חבישה מונעת הן:
בעד -
החבישה מונעת חלק מטווח התנועה במיפרק, ולכן היא עשויה למנועה תנועה בלתי רצויה במיפרק (נקע).
החבישה מהווה חיזוק חיצוני למיפרק, בנוסף לרצועות ולשרירים הפועלים סביבו.
החבישה מעניקה תחושת ביטחון לספורטאי.
נגד -
חבישת המיפרק גורמת להיחלשות הרצועות והשרירים סביבו.
החבישה מבלבלת את התחושות הקינסטטיות (פרופריוספטיביות), שמקורן בשרירים הפועלים על המיפרק. כאשר המערכת העצבית-שרירית תקינה, תחושות אלו מבטיחות תגובה מיידית של השרירים לכוחות הפועלים על המיפרק ובכך הן שומרות על תקינות המיפרק ובריאותו.
הגבלת טווח התנועה במיפרק מסוים גורמת להעברת הכוחות ממיפרק זה למיפרקים שכנים ובכך מסכנת אותם.
חבישה לפני כל אימון או מישחק היא יקרה.
חבישת מיפרק בתחבושת אלסטית או בטייפ מסרבלת את התנועה, גורמת ללחץ על השרירים והגידים ומקשה על זרימת הדם באיזור.
חבישת מיפרק גורמת לתלות פסיכולוגית שאין עמה כל תועלת.
