שאלות ותשובות

פגיעות קשות ופציעות מטופלות בדרך כלל על ידי רופא אורתופד שהתמחה בביצוע ניתוחים אורתופדיים. אנשים שמחפשים טיפולים לא כירורגיים בארטריטיס של הברכיים, יכולים להתייעץ עם ראומטולוג.

רופאים משתמשים במספר שיטות לבעיות בברכיים:

1. היסטוריה רפואית - החולה ידווח לרופא על הסימפטומים שלו ועל כל פציעה או בעיה רפואית כללית שעלולה להיות קשורה בפגיעה בברך.
2. בדיקה גופנית - הרופא יבדוק את הברכיים במצב ישר, בכיפוף ובסיבוב של הברך, או שילחץ על הברך כדי למשש את הפציעה ולהעריך מהי מידת התנועתיות של הברך ומיקומו המדויק של מקור הכאבים.
3. בדיקות אבחוניות - צילום רנטגן, בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת- CT, מיפוי עצמות בעזרת חומר רדיואקטיבי, בדיקת MRI הדמייה מגנטית, ארטרוסקופיה - בדיקה בה מחדיר הרופא צנתר זעיר שבראשו מצלמה על מפרק הברך דרך חתך זעיר, המצלמה משדרת את תמונת הברך ואבריה הפנימיים ומסייעת לרופא באיתור הבעיה ובהערכת חומרתה.

בדרך כלל מופיעים כאבים, בפרט ביישור הברך. הכאב יכול להיות נסבל והנפגע יכוללהמשיך בפעילותו. כאב חד מופיע כאשר קטעים של המניסקוס נתפסים בין עצם הירך ובין עצם השוקה. במרבית המקרים תופיע נפיחות המפרק מספר שעות לאחר הפגיעה עם נוזל שמיוצר על ידי דפנות המפרק - סינוביום, כתוצאה מדלקת.
אם הסינוביום נפגע, הוא עלול לפתח דלקת ולייצר נוזלים לצורך הגנה. הדבר גורם להתנפחות הברך. במקרים מעטים הנפיחות תהיה מיידית - וזהו סימן לדם בברך שמקורו בקריעת כלי דם קטנים באיזור חיבור המניסקוס לקופסית המפרק. לעיתים, פציעה בעבר שלא טופלה הפכת להיות מכאיבה חודשים או שנים לאחר האירוע, במיוחד אם יש פגיעה חדשה באותה ברך. אחרי כל פציעה הברך יכולה להינעל, להשמיע קולות של חיכוך או להיות חלשה. הסימפטומים לפגיעה בברך יכולים להיעלם מעצמם, אולם לעיתים קרובות הסימפטומים מתמשכים ונדרש טיפול.

אם חלקי הסחוס לא נפרדו לגמרי, הרופא יוכל לאחותם בעזרת ברגים או סיכות שמוחדרות אל הסחוס ומעודדות את זרימת הדם מחדש. אם חלקים מהסחוס נפרדו, המנתח יגרד ויחליק את העצם עד שהוא מגיע לרקמה בריאה ואז הוא יוסיף שתל גרמי ויחבר את כל החלקים במקומם. חלקים של הסחוס שלא ניתן לתקן מוסרים, במקום בו הסירו חלקי סחוס קודחים חורים קטנים ומחליקים את פני השטח על מנת לעודד גידול רקמת סחוס חדשה.

לעיתים קרובות מטפלים בארטריטיס של הברך בעזרת משככבי כאבים, בתרופות לא סטרואידליות נוגדות דלקת ופיזיותרפיה. הפחתת משקל עודף מסייעת לאנשים עם אוסטאוארטריטיס. ארטריטיס ראומטואידי של הברך ידרוש תוכנית טיפול שכוללת טיפולי פיסיותרפיה ותרופות חזקות יותר. אצל חולים עם ארטריטיס של הברך עם פגיעה נרחבת במפרק הברך ייתכן שיידרש גם ניתוח שבו יוחלף המפרק הפגוע במפרק מלאכותי. (לציין, כי שיטת טיפול חדשה שבה מגרים את תאי הסחוס של החולה עצמו לגדל סחוס חדש,ובה משתמשים באופן ניסיוני לתיקון נזקים בפגיעות של הסחוס בקצה עצם הירך, אינה טיפול מתאים לארטריטיס).

הטיפול המומלץ הוא מנוחה, הרמת הרגל, הנחת רטיות קרח על הברך ונטילת תרופות משככות כאבים ונוגדות דלקת. אם יש קריעה שלמה של הגיד, יהיה צורך בניתוח לאיחוי. אחרי הניתוח הברך תגובס למשך 3-6 שבועות והחולה ייעזר בקביים על מנת שלא לגרום ללחץ על הברך הפגועה. אם קריעת הגיד היא חלקית, הרופא ימליץ על תחבושת גבס ללא ניתוח. קריעה חלקית או שלמה של הגיד מצריכה תוכנית שיקום מתונה מזו שמומלצת אחרי קריעת רצועה. מטרת התרגול היא להחזיר את יכולת כיפוף הברך וחיזוק השרירים כדי למנוע קריעה חוזרת של גיד. תוכנית השיקום אורכת כ6- חודשים, למרות שהחולה יכול לחזור לפעילויות רבות עוד קודם להשלמת התוכנית.

אם הקריעה היא מזערים והכאב חולף, הרופא ימליץ על תוכנית לפעילות גופנית לחיזוק השרירים. את התרגילים יש לבצע בהדרכת ובפיקוח פיזיותרפיסט. הפיזיותרפיסט יבטיח שהחולה לא גורם לשרירים מאמץ יתר, מבצע את התרגילים בצורה נכונה וכן ידאג למניעת פציעה חוזרת בברך. ממולץ:

• תרגילי חימום של הברך באמצעות רכיבה על אופני כושר, ואז הרמה ויישור של הרגל (לא בצורה מוגזמת)
• למתוח את הרגליים בישיבה
• הרמת הרגל הפגועה כאשר שוכבים על הבטן
• ביצוע תרגילים בברכת שחיה, כולל הליכה מהירה במים, בעיטות קלות והרמת הרגליים לא יותר מתשעים מעלות.

אם הקרע במניסקוס הוא גדול יותר, הרופא ישלח את החולה לביצוע ניתוח ארתרוסקופי או ניתוח פתוח. במהלך הניתוח הרופא יכול לתפור את הקרע ולהחזיר את המניסקוס למנח אנטומי רגיל, אם הנפגע הוא אדם צעיר יחסית, הפגיעה היא באזור עם אספקת דם תקינה, ואין פגיעה ברצועות. רוב האתלטים הצעירים יכולים לחזור לפעילות מאומצת אחרי ניתוח לתיקון המניסקוס.
אם החולה הוא מבוגר או שהקרע הוא באזור בו אספקת הדם לקויה, הרופא יסיר חלק מהמניסקוס על מנת ליישר אותו עם פני השטח. בחלק מהמקרים הרופא יצטרך להסיר את המניסקוס כולו. עם זאת, שינויים ניוונים, כמו אוסטאוארטריטיס, מתפתחים יותר בברכיים בהם הוסר המניסקוס. רופאים חוקרים עתה טיפול להשתלת מניסקוס מגוויה במהלכו המנתח מסיר את המניסקוס שנפגע ומשתחיל במקומו מניסקוס מן המת. שתל של מניסקוס שאינו מן המת הוא שביר, מתכווץ ונקרע בקלות. ההצלחה בהשתלת מניסקוס מלאכותי קטנה יותר מזו של השתלת מניסקוס מן המת.
ההחלמה אחרי ניתוח מניסקוס אורכת מספר שבועות והחזרה לפעילות גופנית היא הדרגתית. הפעילות המומלצת בתקופת ההחלמה היא הליכה, כיפוף הרגל ותרגילי מתיחה שבונים מחדש את כוח השרירים.

כאשר הקריעה אינה שלמה, הרופא ימליץ על תוכנית פעילות גופנית שמיועדת לחיזוק השרירים באזור הפציעה. ייתכן שהרופא ימליץ על חבישה תומכת שעל החולה ללבוש במהלך פעילות גופנית.
כאשר נקרעת הרצועה הקדמית אצל אנשים פעילים מאד או ספורטאים, הרופא, קרוב לוודאי, ימליץ על ניתוח.
הרופא יחבר בניתוח את שני הקצוות של הרצועה הקרועה וישתמש בשתל בריא של המנותח עצמו (אוטוגרפט) או בשתל מן המת (אלוגרפט) לשחזור הרצועה הקרועה. למרות שניתוח חיבור הרצועות בו משתמשים בשתל מלאכותי נוסה, התוצאות שלו אינן טובות כמו בניתוח בו משתמשים בשתל הומני. לאחר הניתוח החולה יחזור לתוכנית פעילות גופנית הדרגתית במשך 4-6 חודשים.

בדרך כלל הסימפטומים חולפים מאליהם אם החולה מפחית את הפעילות הגופנית שלו ומבצע תרגילי מתיחה וחיזוק שרירים. במקרים נדירים כאשר הסימפטומים אינם חולפים, יש צורך בניתוח כדי לשחרר את הגיד ולמנוע מתיחת יתר שלו מעל העצם.

מטרת הטיפול היא להפחית את הדלקת של הסינוביום והתעבות הסיבים. הרופא בדרך כלל ממליץ על תרופות נוגדות דלקת. יש להפחית פעילות גופנית, להניח רטיות קרח ותחבושת אלסטית על הברך, ולבצע תרגילי התעמלות לחיזוק השרירים. אם תוכנית זו אינה מביאה להקלת הסימפטומים בתוך 3 חודשים, הרופא ימליץ על ארתרוסקופיה או על ניתוח פתוח כדי להסיר את הרקמה הדלקתית. הזרקת קורטיזון אל האזור הפגוע מסייעת לחצי מהחולים.

חלק מהבעיות, כמו אלו שנגרמות כתוצאה מתאונה לא ניתנות לחיזוי ולכן לא ניתן גם למנוע אותן. עם זאת, ניתן למנוע חלק מהפגיעות על ידי אימוץ ההמלצות הבאות:

• יש לבצע תרגילי חימום לפני הליכה ממושכת, ריכבת אופנים ולבצע תרגילי מתיחה לפני כל פעילות ספורטיבית. מתיחת השרירים הקדמיים והאחוריים של הירכיים מפחיתה את הלחץ ואת המתח ומשחררת לחץ מיותר בברכים במהלך הפעילות הספורטיבית.
• חיזוק השרירים באמצעות תרגילי התעמלות כמו טיפוס מדרגות או גבעות, או רכיבה על אופני כושר. הרמת משקולות תחת פיקוח היא דרך נוספת לחיזוק השרירים שמטיב עם הברכיים.
• יש להימנע משינוי חד בעוצמת הפעילות הספורטיבית, עוצמת הפעילות צריכה לגדול בהדרגה ובמתינות.
• יש לנעול נעליים מתאימות כדי לשפר את שיווי המשקל ולהפחית את הלחץ על הברכיים בהליכה או בריצה. בעיות בברכיים יכולות להיגרם גם עקב רגליים שטוחות (פלטפוס) ועקב נטיית כפות הרגליים כלפי פנים. ניתן לשפר את המצב באמצעות נעילת נעליים אורתופדיות מותאמות לבעיה. יש לשמור על משקל גוף תקין ולהפחית לחץ עם הברך. יש לזכור שהשמנת יתר גורמת לשחיקה של הסחוסים בברכיים.

זוהי תסמונת של שימוש יתר עקב חיכוך של רצועה או גיד על חלקה החיצוני של עצם הברך שגורם להופעת דלקת. למרות שהתסמונת יכולה להיגרם מפיצעה ישירה של הברך, היא לעיתים קרובות נגרמת עקב לחץ ממושך ושימוש יתר במפרק, בעיקר אחרי ביצוע פעולות מאומצות חוזרות ונשנות, למשל פעילות ספוטיבית.

ארטריטיס של הברך נקראת גם אוסטאוארטריטיס. זוהי מחלה ניוונית במהלכה הסחוס במפרק הברך נשחר. בארטריטיס ראומטואידי, שיכול גם הוא לפגוע בברך, המפרק הופך להיות מודלק ונגרם נזק לקפסית הברך עד כדי הרס מוחלט. ארטריטיס פוגע לא רק במפרק, אלא יכול לפגוע גם ברקמות התומכות כמו שרירים, גידים ורצועות. אוסטאוארטריטיס עלול להיגרם עקב לחץ מוגבר על המפרק כמו הלחץ שנוצר מפציעות חוזרות, עיוותים, או בשל עודף משקל. לרוב היא מתפתחת אצל מבוגרים וזקנים. צעירים שמפתחים אוסטאוארטריטיס ברוב המקרים סובלים מסוג מחלה שעובר בתורשה או שיש קרעים חוזרים בלתי מטופלים במניסקוס או פציעות אחרות. ארטריטיס ראומטואידי בדרך כלל פוגע באנשים בגיל צעיר יותר מאשר אוסטאוארטריטיס שאופיינית יותר בגיל מבוגר.

אוסטאוכונדריטיס נגרמת עקב לקוי באספקת דם אל עצם מתחת לפני המפרק ובדרך כלל משפיעה על הברך. העצם שנפגעת והסחוס שעוטף אותה מתרופפים בהדרגה והדבר גורם לכאבים קשים. חולה עם פגיעה כזו במפרק במשך הזמן מפתח גם אוסטאורטריטיס. פגיעה זו בדרך כלל מתרחשת באופן ספונטני אצל מתבגרים שעוסקים בפעילות גופנית או אצל צעירים. היא יכולה להיגרם מהיצרות של עורק, מפציעה שלא שמו אליה לב או משבר זעיר שגרם לנזק לסחוס סביב לעצם. בעצם, שאספקת הדם שלה נקטעת, מופיע נמק. הופעת הפגיעה במספר מפרקים אצל כמה אנשים בני משפחה אחת יכולה להעיד על קיום סיבה תורשתית למחלה.

תסמונת פליקה מתרחשת כאשר סיבים של רקמה סינוביאלית נמצאים בשימוש יתר או נפגעים כתוצאה מפציעה. סיבים אלה הם שאריות של התקופה העוברית. בדרך כלל עם התפתחות העובר מתחברים ויוצרים חלל גדול יותר לנוזל הסינוביאלי. אם התהליך לא הושלם, נשראים סיבים כאלה בתוך הברך. פציעה, שימוש יתר, או דלקת הם סימפטומים הקשורים בתסמונת.

אם המחלה אינה חולפת מעצמה, הסחוס במשך הזמן נפרד מהעצם הפגודה והשברים חודרים אל תוך מפרק הברך, גורמים לנעילת המפרק, לחולשה ולכאבים עזים. בדיקות רנטגן או MRI או ארתרוסקופיה יכולות לסייע בקביעת האבחנה וחומרת הבעיה.

החולה יחוש בכאבים או תחושת צריבה ובעירה בצידי הברך במהלך פעילות גופנית. הכאב יכול להיות ממוקד בצד אחד של הברך או להקרין כלפי מעלה עד צידי הירך. החולה יחוש כאב חד עם כיפוף הברך וביישורה. נפיחות בדרך כלל אינה מופיעה וכושר התנועה של הברך נשמר. האבחון מתבצע בעיקר על סמך תיאור התחושות של החולה.

החולה יחוש כאבים מתחת לברך שבדרך כלל מחריפים בפעילות ופוחתים במנוחה. בליטה גרמית שמכאיבה במיוחד כאשר לוחצים עליה, עלולה להופיע בקצה העליון של עצם השוקה. בדרך כלל, יכולת התנועה של הברך אינה נפגעת. הכאב עלול להימשך חודשים מספר ויכול לחזור מדי פעם עד לסיום גדילתו של הילד. בדרך כלל מאבחנים את מחלת אוסגוד-שלטר על פי תיאור הסימפטומים. צילום הרנטגן יכול להיות תקין, או שיראה פגיעה שגרמה לניתוק, או אופייני יותר, תראה חלקיקים של זיזי עצם.

אצל אנשים שסובלים מדלקת של הגידים בברך מופיעה רגישות רבה במקום הדלקת. עלולה גם להופיע רגישות יתר כאשר מבצעים תנועות מהירות כמו בריצה, בהליכה מהירה או בקפיצה. קריעה שלמה של הגיד אינה רק גורמת לכאבים קשים אלא גורמת לקשיים ביישור או מתיחה של הרגל או בהרמתה. אם הנפיחות אינה רבה, הרופא יוכל למשש את הפגיעה בגיד בבדיקה גופנית. צילום רנטגן או בדיקת MRI משלימים את האבחנה.

פגיעה ברצועות גורמת לכאבים. לעיתים החולה ישמע קולות מהמקום הפגוע, והוא לא יוכל להטיל משקל על הרגל. הרגל פשוט תתמוטט כאשר החולה ינסה לעמוד. על מנת לאבחן את מקור הפגיעה, הרופא יבדוק אם חלקי הברך השונים נמצאים במקומם האנטומי כאשר מפעילים עליהם לחץ במקומות שונים. בדיקת MRI היא בדיקה מדויקת שתתן אבחנה מהימנה כאשר יש קריעה שלמה של הרצועה, אולם ארתרוסקופיה היא הבדיקה המהימנה היחידה כאשר יש לאבחן קריעה חלקית של הרצועה.

כאבים, נפיחות, תחושה של נקישות בברך, נעילה של הברך וחולשה. בשל העובדה שסימפטומים אלה מופיעים גם במחלות אחרות, לעיתים קרובות, לא מתבצעת אבחנה נכונה של תסמונת פליקה. האבחנה מתבססת בעיקר על שלילת אבחנות אחרות.

פגיעות בגידים נעות מדלקות של הגיד (טנדיניטיס) לקריעה של הגיד. שימוש יתר בגידים כתוצאה מפעילות גופנית כמו ריקוד, רכיבה על אופניים או ריצה, גורם לגידים להתמתח כמו גומי שנמתח יתר על המידה ואז מופיעה דלקת. תנועות כמו עצירת נפילה יכולים להטיל מעמסה קשה על השרירים ולגרום לקריעת גיד. סוג פציעה זה שכיח אצל קשישים שהגידים שלהם נוטים להיות חלשים יותר. דלקת של הגידים בברך נגרמת מפעילות בה יש קפיצות רבות, כמו כדורסל העומס הרב המוטל על הגידים עלול לגרום להופעת דלקת ולאחר מכן, אם הלחץ והעומס אינם פוחתים, גם לקריעה של הגיד.

מחלת אוסגוד-שלטר נגרמת עקב לחץ חוזר על חלק של עצם הירך. היא מאופיינת בדלקת הגיד של פיקת הברך והרקמות הרכות שמסביבו בנקודת החיבור של הגיד לעצם הירך. המחלה יכולה להופיע גם עקב פציעה במהלכה הגיד נמתח כל כך עד שהוא מתנתק מעצם השוקה כשהוא מנתק איתו פיסות עצם קטנות. המחלה פוגעת בעיקר באנשים פעילים וצעירים, במיוחד בנים בגילאי 10-15 שנים, שעוסקים בפעילות ספורטיבית בה הם קופצים ורצים.

בדרך כלל לחץ מתח שנגרם מתנועה סיבובית פתאומית כאשר כף הרגל נטועה במקומה ואילו הברך מבצעת תנועה סיבובית חדה, עלולה לגרום לקריעת הרצועות הקדמיות. קריעת הרצועות האחוריות בדרך כלל נגרמת מפגיעה ישירה כמו תאונת דרכים או תאונת ספורט.

המניסקוס בנוי מרקמת סחוס בצורת דיסקית, הממוקם בין עצמות הירך (Femur) והשוק (Tibia). בברך ישנם שני מניסקוסים: פנימי וחיצוני. תפקיד המניסקוס: נשיאת משקל וחלוקת עומסים בין המשטחים הפרקיים, בלימת זעזועים, יציבות הברך, "שימון" המפרק, עזרה בהזנת סחוסי המשטחים ותחושה עמוקה.

כונדרומלציה היא התרככות של סחוס המפרק (ה- artucular cartilage of the kneecap) בברך. הסחוס הפגיע ביותר הוא סחוס הפיקה (Patella or Kneecap) ואז נקראת המחלה "כונדרומלציה פטלה" (Chondro Malacia Patella or CMP) התופעה מתרחשת בשכיחות גבוהה יותר אצל אנשים צעירים מאשר אצל מבוגרים והיא נגרמת בדרך כלל מפציעה, משחיקה שנגרמת עקב שימוש יתר בברכיים מהחלשות של שרירי הירך או מסיבה שאינה ברורה. במקום תנועה חלקה בין הפיקה לחלק התחתון של עצם הירך, הפיקה מתחככת עם עצם הירך המרוחקת (Femur וחיספוס הסחוס גורם לתחושת כאב. הנשק יכול לנוע מאי סדירות קלה של הסחוס ועד לשחיקה מוחלטת שלו וחלשיפת העצם. כונדרומלציה שנגרמת כתוצאה מפציעה מתרחשת כאשר מכה חזקה בפיקת הברך קורעת פיסה של סחוס המפרק ה- articular cartilage)) או חלק גדול יותר שמכיל גם חתיכת עצם.

על-פי דיווחי האקדמיה האמריקאית של המנתחים האורתופדים, למעלה מ- 4.1 מיליון אנשים פונים לטיפול רפואי בכל שנה עקב בעיות בברכיים. חלק מהבעיות נגרם בגלל שחיקה של חלקים של הברך, כמו אלו שמתרחשים באוסטאוארטריטיס.חלק אחר של הבעיות נגרם מפציעה, כמו מחכה חזקה בברך, תנועה פתאומית שגורמת ללחץ מוגבר ובלתי נסבל על הברך ועוד.

שני המניסקוסים פגיעים מאד לסיבוב של הברך תוך כדי נשיאת משא כבד. כאשר כף הרגל נשארת יציבה במקומה. תופעה זו עלולה לגרום לקריעה חלקית או שלמה של המניסקוס. עם הקריעה היא זעירה, המניסקוס נשאר מחובר לצדו הקדמי ולצדו האחורי של הברך. אם הקריעה היא נרחבת, המניסקוס עלול לאבד מיציבותו ולמנוע באופן מיכני את תנועת הברך - מצב של נעילה. חומרת הקריעה תלויה במיקומה ובעוצמת הפגיעה.